בדיוק מסיבה זו, נורא קל ליצור פארודיה על סרט של ווס אנדרסון, או מחווה מודעת לעצמה | יש לסרט קצב טוב, גם אם רגוע מהנהוג והוא מכיל לא מעט רגעים משעשעים לצד נגיעות של רגש |
---|---|
מדי פעם, השחקנים מביטים ישירות אל המצלמה בשוט איטי וסבלני | הדודן בן עורך את טקס ה״חתונה״ בכנסייה של המחנה |
אי שם באי קטן בצפון מזרח ארה"ב, באמצע שנות השישים, התמימות שלפני וייטנאם וילדי הפרחים, קבוצת ילדי צופים אמריקאית יוצאת למחנה קיץ.
בשנה שחלפה ניהלו קשר מכתבים כפי שרק ילדים יכולים, ותכננו לפרטי פרטים בריחה משותפת - תכנית אותה הם מוציאים לפועל בעזרת סירת קנו, אולר צבאי, פטיפון העובד על בטריות, מזוודה מלאת ספרים וחתול | אין לו הורים, כך שגם אין לו לאן לברוח פרט ליערות, אולם הוא יודע טוב מאוד מה הוא מחפש |
---|---|
במיוחד לא מפורסם האי ניו פזנס, אם כי מומחה מקומי מספר על סופה שעומדת להתרחש ולשנות את פני האי | ניו פזנס הוא מקום יפה ופסטורלי, מלא יערות בהם, בדרך כלל, בני נוער אינם נאבקים בכדי לשרוד בעקבות נסיון מרד של 12 המחוזות בשלטון המרכזי |
מאוחר יותר, בזמן שבגדיהם מתייבשים, סוזי מפעילה את הסוללות שהביאה איתה וביחד שניהם רוקדים בבגדיהם התחתונים לצלילי השיר Le Temps de l'Amour של הזמרת ומתנשקים | מעבר לצילום המרהיב, עיצוב הסביבה הופך כל פרט למדויק ומחושב ומתאים כחלק מתמונה כוללת |
---|---|
בבוקר למחרת מתעוררים סאם וסוזי באוהל שהקימו ומגלים שמשפחתה של סוזי, המדריך וורד וחניכיו וקפטן דאפי שארפ, שוטר האי גילו את מקום הימצאם | חבריו לקבוצת הצופים של סאם עוזרים לזוג להתחמק ולהגיע אל צריח הכנסייה |
אם מצליחים, נשאבים לתוך עולם קסום ולסיפורה של קהילה שלומדת להתבגר דרך שני ילדים נעדרים.
17