| הקרקס הראשון בעיר רומא היה ששימש לצורכי בידור ציבור המונים | אם ננסה לנסח את העקרון הפואטי הבסיסי של שירי ספר זה, ניתן לומר שהוא נע בין ההגבלה, המתבטאת בסדירות המשקלית, ובחריזה, מצד אחד |
|---|---|
| קחו למשל שיחה בין עדן אותה מגלמת עדן סבן ודקל יניב זנבה , שמדברים על התחושה של להיות אתיופי בישראל: "לך לך תשרת בצבא, תעשה קרבי, תעשה תואר באוניברסיטה, תתחתן, תביא שלושה ילדים, תשלם מסים, וכל זה כדי שהגזענים הבני זונות האלה לא ירצו שתגור בבניין שלהם כי אתה מוריד את ערך הדירות | ואז מצטרפת להילולה החותנת לעתיד כשבאופק משתולל במלון אביה של הכלה — עד הסוף המרגש והצפוי |
השירים האישיים מופיעים כמפלסי דרך מחייבת בשביל הכלל כולו".
| באותה נשימה אבידן כותב — "פואמה זרוקה" — וממשיך מנקודה זו לחלק הבא — "רמזים לפואמה הגל החדש" | גם אצל הוגי אסכולת פרנקפורט — וזכורה אמירתו המפורסמת של אדורנו כי אחרי אושוויץ כתיבת שירה הינה מעשה ברברי — נמצא התייחסות לנאציזם, המופיעה דרך הפריזמה הפסיכואנליטית, שכן — זה אפשר להם נגישות לממדי העומק של הנפש האנושית כדי לעמוד במשימת הביקורת בשנות השלושים; כלומר, את הנהרת ההפתעה הנוראה של עליית הנאציזם לשלטון וקריסתו של 'המעמד המהפכני', שלא רק שלא גילה התנגדות עזה, אלא אף קיבל עד מהרה את עליית הנאצים בהסכמה נלהבת פחות או יותר |
|---|---|
| דחוף מאוד לתת לעצמי עכשו אפשריות נוספות | התשובה היא, כמובן, לא, אלא שבניגוד-מסויים לכם — חוסרביטחוני הוא ענייני- הפרטי |
אבידן, דוד, הכתם נשאר על הקיר, מבואות 5, 29.
| ואולם, הפרשנויות השונות שהזכרתי מקיפות רק תקופה אחת או אספקט אחד, ועל כל פנים — רק חלק מיצירתו של אבידן, ולכן הן אינן יכולות לחבר את כולה ליחידה אחת, שתהיה לפחות קוהרנטית, אם לא הומוגנית, ושתפיק את מסקנותיה מתוך — ולא רק לגבי — הטקסט עצמו, על כל חלקיו — ולכן רק ההסתכלות דרך הפריזמה הפסימיסטית, כפי שהוצגה כאן, מתאימה למיפוי היצירה, כמו גם — כפועל-יוצא של הראשון — לקביעת נקודת-המוצא של אופני הפרשנות האחרים | מופעי הרכיבה כללו רכיבה שכללו אקרובטיקה, שיווי משקל ושילוב הופעות עם ליצנים במופע |
|---|---|
| בנוסף — קיים אצל אבידן יחס לאלוהים ולמוות, אלא שהוא אינו דתי — במקרה הראשון, ואינו נינוח — במקרה השני | וככל שאהבתי אותך היא השחירה יותר |
וראה תגובות: סלע, אורי, להט מוגזם, וכן — מטלון, אברהם, להציל את העברית, וכן — קומם, אהרון, וחוזר חלילה, 3.