| אלא שעפי"ז נמצאנו תולין את יסוד פלוגתת האוסרים והמתירים — בהאי חזקה דתלמודא "שאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות": שלדעת האוסרים גם הקראים בכלל חזקה זו, ולדעת המתירים אינם בכלל חזקה זו | ונמצא דפלוגתא שבנ"ד היא במידי דרבנן, ולפי הכלל המסור בידינו במידי דרבנן יש לנו לילך בתר המיקל |
|---|---|
| ופוק חזי למרן פאר הדור בשו"ת יבי"א חלק ז אבן העזר סימן ו שדן בכעין זה, אודות אישה שלפי דבריה נישאת לבעלה הראשון בחו"ק כדמו"י ע"י רב חרדי ונפרדה ממנו בלא גט פיטורין כדין, ואח"כ הלכה ונישאת לבעל שני בערכאות וילדה ממנו בת | ופוק חזי לדבריו החדים והחריפים של בעל "אבן האזל" הלכות אישות פ"ו אשר האריך בעניין תוקפם של נישואין אזרחיים, ולבסוף מסיק בזה"ל: "בהא נחיתנא וסליקנא שכל הפוגע בקידושין אחר שדרו כאיש ואישה ביחד, הוא פוגע באשת איש החמורה, ואין להורות שום הוראות היתר לצרף קולות לבטל הקידושין אחר שדרו ביחד, והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהין וצריך כפרה לשגגתו בהוראה של חיוב מיתה וממזרות |
הרי לפנינו דלא מבעיא שצריך שהקול יצא משני עדים כשרים ששמעו משני עדים כשרים כמו שנתבאר, אלא צריך שישמעו שהאישה נתקדשה בפני "ידועים".
| אולם מאידך חזינן בדבריו בהלכות אישות פ"ז הלכה כג שתלה חזקה זו "בישראל הכשרים", וז"ל: "חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה" | ואף גם זאת, שהחתן המיועד הינו יהודי כשר ויר"ש אשר יראתו הביאה שאלה זו לפתחינו, כך שעצם רצונה לינשא לו יש בה יותר מגילוי דעת ברורה שהיא חפצה בכל לבה לבנות בית נאמן בישראל על אדני התורה והמצוות |
|---|---|
| ואת"ל שאסרו גם כשקידשו בפני עדיהם מפני שאנוסים המה או שחששו לקידושי ביאה, דילמא לא אסרום אלא במקום קביעתם אבל במקום פרישתם לא אסרו מדין כל דפריש מרובא פריש, וכמ"ש הנוב"י בדבריהם | ואמנם כבר הקדימנו הרדב"ז ח"ב סימן תשצו בתמיהה זו, והוכרח להעמיד דברי רבינו שמשון וסיעתו כשקידשו בפני עדי ישראל כשרים ולא בפני עדיהם, וז"ל: "ואני אומר שלא עלה על דעת הרב לומר שקידושיהם קידושין כשהם בעדים שלהם ח"ו, שהרי בודאי שהם פסולי עדות |
ודע שמטעם זה, גם לא ראינו לנכון לבדוק אחר טיבו של מסדר הקידושין אף שהאישה הצביעה עליו בשמו, שהרי גם אם היה בחיים ומעיד בפנינו על כך, אין כאן אלא עד אחד, ואנן קי"ל שצריך שני עדים כשרים כדי לפסול, כמבואר להדיא ברמב"ם הלכות איסו"ב פי"ט הלכה יח ובשו"ע אבן העזר סימן ב סעיף ג.
9| וגם המבי"ט בתשובותיו ח"א סימן לח הביא תשובה זו והסכים לה, ובמקו"א שם סימן לז הוסיף מדיליה לתמוך באיסור החיתון עם הקראים בראיות ממשנה וגמרא ודברי הפוסקים, וסיים בזה"ל: "וחתרתי בקירו' הגמרא עד מקום שידי מגעת למצוא להם היתר, וקצרה ידי מהשיג | וע"ש בב"ש ס"ק סז שפי' כוונת הרמ"א במה שהוסיף ואין מקבלים אותם, בזה"ל: "שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וירבו ממזרים כמ"ש הרב נטורנאי, ועיין ב"י", עכ"ל |
|---|---|
| אם לא במקום שיש חזקה טובה שנתקדשה, אז לא בעינן הוחזק בב"ד | דומיא דדוד המלך לפי המבואר בתוס' כתובות ט, א וכיון שהדבר כן ואנן סהדי שלשם אישות הוא בועל ולא לשם זנות בעלמא, הו"ל כאילו נתקדשה בפנינו בעדי ביאה |
הלורי ניזון מחול הצדפים שעוזר לו בעיכול המזון.