| אבל על שאינו נסמך - בקמץ: אל עָל אבל אֵל במשמעות אלוקים מנוקד בצירה | שווא שני בין שני שוואים הוא שווא נע: נִכְ נְעוּ אבל בסוף מלה שני השוואים נחים: אָכַ לְתְּ ג |
|---|---|
| סימני החטפים משמשים בעיקר תחת אותיות גרוניות, אולם יש מקרים לא מועטים שחטף מופיע גם תחת אות לא גרונית, לדוגמה: הַגֳּרָנוֹת יואל ב, כד , אֶשְׁפֲּטֶךָ יחזקאל לה, יא | דוגמה: הֶחֳדָשִׁים זהו הניקוד גם לפני הברה מוטעמת בסוף פסוק, אפילו שאינה בצמד: "גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" שמואל א' יז, ד |
סגורה מוטעמת - גדולה סמג"ד כָּאן, מַח סָן, רוּץ, תַצְ פִּית, יִ תֵּן, שִׁלְ שוֹם, מָ חָר, שָׁמָּה.
| דוגמאות: הַגֶּשֶׁם, הַשָּׁמַים בטבלה זו יפורטו החריגים | כתבי היד המנוקדים הקדומים ביותר, הנושאים את תאריך כתיבתם, הם מהמאה העשירית ועוד , והם מציגים כבר שיטת ניקוד מגובשת |
|---|---|
| קָמץ מתחיל בתנועה ניקוד אָ, חיריק מתחיל ב- חִ, וכו' | אולם כ- 40 מילים תנוקדנה בצירה: אֵבֶל, אֵבֶר, אפר, אצל, אשל, אשת-, הלך, חבל מלשון כאב , חלב, חלק, חמת, חפץ, חצי, חקר, חרם, חשק, יצר, נטל, נצר, סבל, סבר, סדר, ספל, ספר, עבר, עגל, עדן, עזר, עמק, עסק, ערב תערובת , ערך, עשב, פשר, תכף, תכלת |
במקרה של שם עצם בסמיכות: יש להשוות לשם העצם של יחיד נפרד.
| עניין הדגש החזק הוא אחד הקשיים העיקריים בניקוד | שווא זה מופיע בד"כ בפעלים בבניין קל פָעַל |
|---|---|
| מבחינת האיכות, סימן השווא יכול לייצג כל אחת משבע התנועות הקיימות במסורת ההגייה הטברנית | הוא לומד לסמוך על המורה כמי שיכול "לרפא" אותו, כמו שחולה לומד לסמוך על רופא שנותן לו מיידית תרופה שמקלה על מכאוביו |