| עם זאת גם סופרים עבריים חשובים ב מ ו כמו , ו השתמשו בצירופים במבנה זה | כיוון שכך אין נוהגים לראות בצירופים כאלה גרעין ולוואי אלא מושג אחד שלם השקול למילה אחת כך גם בניתוח תחבירי |
|---|---|
| אפשר לפרק את שרשרת הסמיכויות על ידי הוספת המילה "של" במקומות המתאימים | בניגוד לצירוף שמני, צירוף יחס לא יכול לכלול רק את הגרעין |
בעבר היה נהוג לחבר ב את הנסמך והסומך בסמיכות כבולה, אך לפי "כללי הפיסוק החדשים" של אין עוד חובה לנהוג כך.
| דוגמאות נדירות הן "מִבְחַר וְטוֹב-לְבָנוֹן" לא, טז ו"פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט" משלי טז יא מהמקרא או "טעם ומראה יין" מה י:יא, לג ע"ג | לפי הדקדוק המסורתי, הצירוף התוארי משמש בדרך כלל כ |
|---|---|
| עם זאת ב היה מקובל לרבות את הנסמך וגם את הסומך: בתי כנסיות, בתי מדרשות, מוצאי שבתות | בעברית מדוברת נפוץ גם יידוע של הנסמך בלבד: "הבית-ספר" |
לדוגמה דַּג זהב לעומת הניקוד הרגיל דָּג , מֶרְכַּז קניות, שִׂמְלַת שבת.
21