פרק ק תהילים. תהילים פרק קט

כג כְּצֵל-כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי; נִנְעַרְתִּי, כָּאַרְבֶּה ה וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה; וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי
פסק הרמב"ם הלכות שבת פרק י"א הלכה ד' : "חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי, כגון: זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום — מותר להרגן בשבת כשיראו" וראה מש"כ כה"ח שם ס"ק כ"ד בשם הלבוש

מנוקד

וראה עוד בבא"ח ש"ש פרשת וארא סעי' ז' , משנ"ב סי' שט"ז ס"ק י"ח , כה"ח שם, ס"ק ל'.

תהילים פרק נב
וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר הורו באצבע דלאו כל מילי דאתמרו בגמ' מפי הקבלה אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ואל מפי קבלה, דאל"כ למה להם להודות היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפני כל הראיות אוה"ע
תהילים פרק ק
ואנחנו עמו והוא ברא אותנו בשבילו לעבוד אותו
תהילים פרק קמא
ה כי… כי בורא עולם רוצה להטיב לנו, ולעשות איתנו חסד לעולמי עד, ועד… ואמונתו עומדת לנו לדורי דורות
אבל האשל אברהם אות כ"ו כתב דאף לדעת רמ"א היינו בחצר גדול — אסור באין מורדין אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו — באין לכלובן לערב ומזונותן עליך, והללו — באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך
חייב עליו, אין במינו נצוד — פטור אבל אסור וכן משמע קצת במאירי שכתב חפירה קטנה, יעו"ש"

תהילים

ראה משנ"ב סי' שט"ז ס"ק ל"ז , וזה שלא כבמקרה של סגירת חלון של חדר שציפור או זבובים בתוכו, ששם לא הותרה צידה גמורה, כי שם הצער לא נגרם ע"י הבעלי חיים הניצודים.

20
תהילים פרק קנ
שלחה וחזרה ושלחה וחזרה, אפילו ארבע וחמש פעמים — חייב לשלח, שנאמר: 'שלח תשלח'"
תהילים
ואפילו שכרוך בכך גם איסור "מוקצה", במקום צער — לא גזרו וכדלקמן
פרק צ'
וכן כתב המשנ"ב שם ס"ק נ"ח : "ואם היו עופות חדשים שלא הורגלו בבית, יש בזה איסור בכל גוונא, ואפילו אם נכנסו בעצמן לכלוב — אסור לנעול הדלת של הכלוב בפניהם"