| בין זמני היום, מחושבים גם שעות באמצע היום, כמו שלוש שעות- הזמן הסופי ל, ארבע שעות- הזמן הסופי ל לכתחילה ואכילת ב, שהוא שעה ורבע לפני סוף היום- לפי שיטת מתחיל זמן | נ וכל מה שאמרנו בתיקון הזמן האמיתי רצונינו כאשר נתחיל חשבון היום כאשר היה השמש עומדת באופן חצי היום כי הזמן הזה הוא שוה בכל המדינות ובכל האופקים ושוה לאופק השוה אבל כאשר ניישר החשבון במדינות הנוטות לצפון ונתחיל מנין שעות היום מעת השקיעה אמיתית רצוני לומר בהיות גוף השמש באופק המערבי יהיה מלבד השני שנוים הנזכרים עוד שנוי אחר הבא מצד איחור וקדימת השקיעה אמיתית והאמצעי והשנוי הזה משתנה בפחות ויתר כפי שנוי האופקים |
|---|---|
| זהו מנהג , אשר יוסד לפי שיטת ה על פי מנהג הגאונים | הנוהגים כחזון איש מחכים כ-45 דקות, הנוהגים כ ורבי חלק מה ו נוהגים לחכות 72 דקות לאחר השקיעה, וב נוהגים לחכות 90 דקות או יותר |
| לוח השנה מכיל גם את תאריכי פטירתם של גדולי ישראל | ויש לשער זמן פלג המנחה בשעות זמניות, דהיינו שיש לחלק את שעות היום מזריחת החמה ועד בשקיעה לשנים עשר חלקים שווים, וחלק אחד משנים עשר יהיה שעה זמנית |
|---|---|
| כמו בשקיעת החמה, נחלקו הפוסקים האם מתייחסים לגובהו של האדם — האם הוא במישור או על הר כשהאדם גבוה יותר הוא רואה את הנץ מוקדם יותר , והאם מתייחסים לגובהו של האופק כשהאופק גבוה יותר רואים את הנץ מאוחר יותר | והרמב"ם פרק א'מהלכות שביתת עשור הלכה ו' כתב דין תוספת מחול על הקודש לעניין חיוב התענית ביום הכיפורים, ולא הזכיר דין תוספת מחול על הקודש לעניין איסור מלאכה, בין לעניין שבת ובין לעניין יום הכיפורים ובין לעניין ימים טובים, והמגיד משנה כתב בדעת הרמב"ם שסובר שדין תוספת מחול על הקודש מהתורה אינו אלא לעניין התענית ביום הכיפורים, וכתב מרן הבית יוסף לבאר, דהיינו שלהרמב"ם אין דין תוספת מחול על הקודש כלל לעניין איסור מלאכה ואפילו מדרבנן |
מבאר שזה משום גזירה, כיוון שלא כל האנשים בקיאים מתי עלות השחר, וב מבאר שזו גזירה מפני שעד הנץ החמה נראה כלילה.
4| והמחמיר לקבל עליו שבת בשעה מוקדמת יותר תבוא עליו ברכה, אבל מעיקר הדין אין צריך להחמיר ולהקדים יותר את כניסת השבת, ואין לסמוך על מה שכתוב בכמה לוחות שמנהג עיה"ק ירושלים לקבל שבת ארבעים דקות קודם שקיעת החמה | לאחר שקיעת החמה מתחיל פרק זמן מסופק המכונה נמשך כ־20 דקות , ולאחריו חל , שהוא תחילת הלילה והיום הבא |
|---|---|
| מחלוקת נוספת היא לגבי זמן השקיעה והיא בין הגאונים לבין רבינו תם | יש ביאור רחב על השיטות השונות בסוף הלוח |
להלכה פסק ב שהחל מתחילת השעה החמישית, בשעות זמניות אסור לאכול חמץ מ, אך מותר ליהנות מהחמץ, מתחילת שעה שישית החמץ אף.