חזרות סדרה. חזרות :: ensightconsulting.com :: סדרה

רגע אחרי שתומר יוצא מהבית מתקבלת הודעה דרמטית - פרויקט החלומות המשותף שלהם, מחזה המבוסס על הזוגיות של שניהם, התקבל להפקה בתיאטרון ״המשכן״, התיאטרון הגדול בארץ הבעיה מתחילה כש"חזרות" זונחת את העידון והדיוק
היא הייתה מענגת, מדויקת, מצחיקה מאוד, לא דרשה שום מאמץ בצפייה ועדיין הצליחה לומר ולגעת לא מעט לעבוד עם ה"אקס" יכול להיות סיוט

הכי קרוב למושלם: סוגרת עונה ראשונה

במציאות: גם ב"אחד + אחת" המקורית, ההצגה של תיאטרון "גשר" שקולר ודריגס כתבו וכיכבו בה, יש ערימת ארגזים עם אסלה בראשה.

9
היא שיקוף של אובססיה ישראלית מטרידה
עכשיו נותר רק לתת לנועה קולר ולארז דריגס לכתוב את כל שאר התכנים ביקום, ולקוות שעד העונה השנייה ימנפו אגם רודברג ואיתי תורג'מן את איכויות המשחק שלהם לעוד תפקידים מפתיעים מה אומרים על סדרה שנאמר עליה כבר הכל? אין בה ×¡×¦× ×•×ª מיותרות, מחוות
ציפינו להיות סדרה שלא נוכל להוריד ממנה את העיניים. והיא כזו
למרות הפרידה יש לה עדיין הורים, והם צריכים לטפל בה
הפרטים המוכמנים שמסתתרים בסדרה
וישנם, כמובן, רגעים נוספים שאפשר היה להנמיך בהם את הווליום וזה היה עושה לסדרה רק טוב
אותו פיצוח בא לידי ביטוי גם בזכות הבימוי החכם של בועז פרנקל: הבעות הפנים שבורות הלב של איריס ושפת הגוף המנוכרת כמעט של תומר, הנימה חסרת הסבלנות של מיה כשהיא עונה לשאלות הממולמלות של קארינה, מזכירת התאטרון - כולם רגעים קטנים ומאופקים שמתארים היטב את השיגעון הדחוס של התאטרון ואת המתח הנפלא בין הדמויות איריס ותומר נועה קולר וארז דריגס הם זוג יוצרי תיאטרון לא-ממומשים
מה ההבדל בין הזוהר הנוצץ לבין המציאות שבה אינם דמויות בדויות שהטקסט כתוב להם, שמצייתים לנורמות — מחייכים, קדים, בוהקים משמחת היצירה וההצלחה — לבין השחקנים, שהם בני אדם עם מצוקות, אכזבות, שאיפות, ושלל של רגשות משל עצמם, לא אלה של הדמויות הבדויות? היא מציגה את המציאות העגומה במערכות יחסים ארוכות, את חיי הרווקות התל אביבים התוססים ובעיקר את מאחורי הקלעים של התאטרון, כפי שמעולם לא נראה קוביד, מסתבר, לא מנטרל רק טעם וריח אלא גם יצרים

ציפינו להיות סדרה שלא נוכל להוריד ממנה את העיניים. והיא כזו

הקשר בין איריס ותומר ב"חזרות" מעביר את התחושה שארבעת הקירות שסוגרים עליהם לא מותירים להם ברירה אלא לפלוט את כל הרפש שאגרו אחד על השנייה.

18
היא שיקוף של אובססיה ישראלית מטרידה
בת זוגו לשעבר של תומר
היא סדרה שעומדת מעל לתנופת הטלוויזיה המקומית
אני לא חיה בארץ, יש לי מהחלון בבית במרילנד נוף של צימר, פכפוך הנחל מרגיע ומלטף
כל העולם חזרות: מישהו שם אותנו על המסך ואהב אותנו ככה
אגם רודברג ואיתי תורג'מן עומדים על "הבמה" שמצולמת בסדרה, ומדקלמים את הטקסט שאיריס שטיבל שמה בפיהם
איך ישחקו מיה גוטמן שאותה מגלמת אגם רודברג ועופר מרציאנו שאותו מגלם איתי תורג'מן , במחזה "אחד ועוד אחת" שבו הם "מציגים" את חייהם של הבמאי ואת המחזאית שלהם? יבגניה דודינה כוורה המנכ"לית היא ההברקה של הסדרה יצירה שהמילה המאפיינת אותה היא "דיוק"
השניה חדשה, זאת ההצגה החמישית או השישית, הווליום עוד מוגזם, תנו לה לרוץ קצת והיא תמצא את הטון שלה המנעד התאטרלי של קולר "הנערים", "קופה ראשית", "להעיר את הדב" - כולן משלוש השנים האחרונות מעורר השתאות ומעניין לראות אותה משחקת דמות שקרובה יותר לחייה שלה

ציפינו להיות סדרה שלא נוכל להוריד ממנה את העיניים. והיא כזו

האם איריס ותומר באמת כתבו את המחזה ביחד? שלא לדבר על אבא שתופס את הבת הקטינה שלו אצל איזה שחקן מפורסם בבית ולא מוריד לו סטירה אלא רק כועס ונותן לאמא לנהל את העניינים.

26
הכי קרוב למושלם: סוגרת עונה ראשונה
מעבר לתסריט מתוחכם, קולר ודריגס מדגימים יכולות משחק מרשימות
כאן 11,
במציאות: נועה קולר סיפרה בראיון ל-7 לילות על מקרה דומה, רק שלה זה קרה במסגרת תפקיד
הפרטים המוכמנים שמסתתרים בסדרה
וההשוואה בין שתי הסדרות גם מחדדת שינוי עמוק שעבר על מעמד הביניים הישראלי בשני העשורים האחרונים, ובפרט על תפיסת האושר והמרדף אחריו